מהו ייפוי כח מתמשך

התקנת מצלמות ברכוש המשותף

התקנת מצלמות ברכוש המשותף צוברת תאוצה ומטעמים שונים. מאמר זה יעסוק בכללים הנוגעים להתקנת מצלמות כאלו וזאת מהפן המשפטי.

כהערה מקדימה נבהיר כי מאמר זה אינו מתייחס לבתים משותפים בהם התקנון המוסכם מסדיר את הנושא .במרביתם של הבניינים אין התקנון מתייחס לנושא התקנת המצלמות. גם בחוק המקרקעין, שהינו חוק מיושן,   אין התייחסות לסוגית התקנת מצלמות (בשונה מנושאים אחרים כגון התקנת דוד שמש, מעלית שבת וכדומה). לפיכך, נושא זה נשאר לשדה הרשות השופטת ומאמר זה יתייחס לכך.

מספר שאלות עולות לדיון בסוגיית התקנת המצלמות ברכוש המשותף:

– האם רשאי בעל דירה על דעת עצמו להתקין מצלמות ברכוש המשותף הקרוב  אליו או ככלל.

-מי הגוף הרשאי לקבל החלטה על התקנת מצלמות ברכוש המשותף.

-מיקום המצלמות ואופן תפעולן ובכלל זה הכללים בהתייחס לשמירת, אחסון ואבטחת החומר שצולם.

– באילו היבטים יש לדון בעת קבלת ההחלטה על התקנת המצלמות.

נושא זה נדון לאחרונה בפסק דין מקיף של כב' המפקחת על בתים משותפים  בתיק 6/557/2018 ובו נקבעו כללים ברורים ומקיפים בנוגע להצבת מצלמות ברכוש המשותף.

ראשית נקבעה בפסק הדין נקודת המוצא, לפיה: "עצם התקנת מצלמות ברכוש המשותף אינה בגדר שימוש רגיל וסביר ברכוש המשותף". המפקחת על הבתים המשותפים מוסיפה וקובעת: "זה נושא לבחינה ואיזון בין זכויות ואינטרסים נוגדים של בעלי הדירות בבית המשותף, בכללם זכויות יסוד העומדות לכל אדם בישראל: זכות הפרטיות מכוחה חל, בין היתר, איסור על "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד" (סעיפים 2-1 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981; סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו); זכות השמירה על כבודו של אדם (סעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו); זכות הקניין והשמירה עליו (סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו); וזכות האדם להגנה על חייו, גופו וכבודו (סעיף 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו)."

המפקחת קובעת בפסק דינה, כי על המבקש להתקין מצלמות להביא את הנושא לדיון בפני האסיפה הכללית, שהיא הגוף שבסמכותו לקבל החלטה בנושא זה.

החלטת האסיפה הכללית תתקבל בהתאם להוראות הדין: ככל שיש תקנון הקובע דרכי קבלת החלטות –  בהתאם להוראות התקנון המוסכם,  ובהעדר תקנון מוסכם  – על פי הקבוע בסעיף 12 לתקנון המצוי, הקובע כי החלטות באסיפה הכללית תתקבלנה ברוב ובכפוף לזכות וטו העומדת לבעל דירה אחרת בבית המשותף ככל שיש בהחלטה כדי לפגוע בזכויותיו.

דהיינו, מי שסבור כי ההחלטה על התקנת המצלמות ברכוש המשותף פוגעת בזכויותיו, רשאי להגיש תביעה למפקח על רישום מקרקעין אשר ידון בטענותיו.

בבוא האסיפה הכללית לדון בנושא רגיש זה עליה לדון בכובד ראש במספר היבטים, וזאת על מנת שההחלטה שתתקבל תהיה כזו המאזנת נכונה  את זכויות היסוד השונות העומדות לבעלי הדירות בבית המשותף, למול האינטרסים של המבקשים להתקין את המצלמות והיתרונות שבעלי הדירות רואים בהתקנתן.

על האסיפה הכללית להבטיח, כי התקנת המצלמות ברכוש המשותף נעשית לתכלית מותרת בלבד. על האסיפה הכללית להתייחס  למיקומן ואופן פריסתן של המצלמות ברכוש המשותף, לאופן הפעלתן, לזווית הצילום והמרחב הנקלט בעדשתן: האם  הצילום הינו לגדר רשות היחיד או רשות הרבים, למשך זמן הצילום, תוצרי הצילום, לרבות זכות העיון והשימוש בהם, עיתוי העיון והשימוש (בזמן אמת ובדיעבד), משך זמן שמירת תוצרי הצילום, ומסירתם לצד שלישי, עלות התקנת המצלמות והפעלתן והנשיאה בהוצאה זו. התייחסות לכלל הסוגיות באסיפה תבטיח איזון נכון של האינטרסים המנוגדים השונים.

לטעמנו, מן הראוי שנושא זה, אשר הולך וצובר תאוצה ופופולריות, יוסדר באופן מסודר ומפורט בתקנון המוסכם של כל בית משותף. כמובן שניתן לתקן ולעדכן תקנון מוסכם על פי הצורך, וזאת באופן הקבוע בחוק.

דילוג לתוכן